top of page
גל עד לזכרם

אלוף (במיל) מאיר דגן ז"ל
ראש המוסד לשעבר ונשיא הכבוד הראשון של עמותת "אחד משלנו"
מאיר דגן היה מאוד מחובר למשפחת "אחד משלנו".
ההזדהות המלאה שלו עם הערכים שהובילו את המכינה הניעה אותו לתמוך בה.
מאיר הקפיד להגיע מידי שנה לדבר עם החניכים ולהכיר אותם ואת המכינה לעומק.
אפשר לראות את אהבתו ותמיכתו הרבה של מאיר במכתב פנייה שלו לאנשים וארגונים כדי שיתגייסו לסייע למכינה:
"כאלוף (במיל') בצה"ל וכראש המוסד לשעבר, ועם הרבה אמונה במטרה של המכינה ואמון במסירות ובמקצועיות של העומדים בראשה, אני עומד מאחורי המכינה. אני מאמין שהמכינה הינה חשובה ביותר לקידום הנוער יחד עם חיזוק המשאב האנושי בצה"ל. יחד עמי נרתמים בעבור המכינה מתנדבים רבים שעושים ככל יכולתם למען קיומה והצלחתה."

סגן פיני (פנחס) כהן ז"ל
שעל שמו נקראת מכינת "אחד משלנו"
פיני כהן "אחד משלנו" השם כבר אומר הכל.
כל אדם או קבוצת אנשים שהיה להם קשר לפיני כהן ללא קשר לדעותיהם, מוצאם, מקום מגוריהם, עדתם או דתם היו יכולים לומר על פיני: "הבחור הזה אחד משלנו".
פיני התחבר עם כל אדם שפגש, בחיוכו המיוחד ידע פיני לתת לכל אחד את ההרגשה שהוא החבר הכי טוב שלו.
הוא ידע להקשיב, לעזור ולתמוך בכל אחד. פיני ראה חשיבות רבה בגיוס לצה"ל של כל חייל וחייל.
הוא האמין שכל אחד יכול לתרום בכל דרגה ובכל תפקיד ועל כל חייל להשתדל לתרום ככל יכולתו.
הוא האמין שחינוך הוא המפתח לשינוי ויכולת להשיג מטרות נעלות, ולכן חשב שכל קצין צריך לשפר את רמת חייליו בכל המובנים: הנפשי, האנושי, וכן הצבאי והמקצועי.

סמ"ר ג'ורדן בן סימון ז"ל
בוגר המחזור הראשון של המכינה
ג'ורדן בן סימון היה בוגר המכינה ולוחם ביחידת אגוז שנפל במבצע צוק איתן.
עלה לארץ בגיל 16, חלם ושאף לעשות שירות משמעותי, ועם האמונה הזאת הגיע למכינה.
ג'ורדן היה ציוני אמיתי שאהב מאוד את הארץ ואת החברה הישראלית.
מתוך דברים שג'ורדן הקריא בסיום המכינה:
"שמי ג'ורדן בן סימון ועליתי לארץ בגיל 16. החלטתי לעלות ולהתגייס למרות שכל משפחתי עדיין בצרפת. כאשר החלטתי להתגייס, ידעתי רק דבר אחד: לבצע שירות משמעותי בצה"ל. אבל האמת לא ידעתי איך להגיע לזה. אני זוכר שהייתי אצל סבתא שלי וקיבלתי פלאפון מהמכינה. האמת היא שלפני שהגעתי, לקחתי כבר את כל המזוודה וידעתי שאני אשאר. ואז התחילה לי שנה מאוד טובה.
כבר ביום הראשון שלי במכינה, מאיר דגן הגיע לבקר אותנו וביום שני עשינו אימון עם שייטים. אמרתי לעצמי: וואי מה קורה פה? איפה אני?
התחלתי ללמוד כל מיני דברים בכל מיני תחומים. בנוסף, טיילתי המון, עד כדי כך שבשנה הזאת הספקתי להכיר את ארץ ישראל יותר טוב מצרפת.
לפעמים אני חושב מה היה קורה לי אילו הייתי מתגייס ישר לצבא... היום אני מבין עד כמה התמזל לי המזל ואני מעט מרחם על אנשים שאני מכיר, אשר לא קיבלו את ההזדמנות הזו."

סמ"ר שטו טספו ז"ל
בוגר המחזור החמישי של המכינה
שטו טספו נולד באתיופיה בשנת 1997 ועלה לארץ בשנת 2006 בהיותו בן 9.
שטו התגורר בפתח תקוה ולמד בבית ספר "עתידים" בראש העין. הוא אופיין כנער אינטיליגנטי וסקרן ובמקביל ללימודיו התחנך במשך שבע שנים במרכז הנוער "עין גנים" בפתח תקוה.
בסיום התיכון בחר להצטרף למכינה קדם צבאית "אחד משלנו" בעקבות שאיפתו להתגייס ליחידה ערכית ומשמעותית.
שטו סיפר על המכינה: "טוב לי שם. אני מרגיש שאני מתפתח. אנשים מחזקים אותי ותומכים אחד בשני, יש אחווה". בסופי שבוע כשחזר מהמכינה שיתף את חבריו בשכונה בסיפורים וחוויות שהיו לו במכינה. חבריו מספרים שהוא היה מודל לחיקוי בשבילם.
שטו רצה תמיד להיות מעורב בחברה הישראלית וחיפש תמיד איך לעזור ולתרום.
שטו התגייס לצבא ושירת כלוחם בפלס"ר גולני אך לא סיפר על כך לאימו על מנת שלא להדאיג אותה.
הוא היה "מורעל" על הצבא ורצה להתקדם בצבא: לצאת לקורס מכי"ם ולחתום קבע.
שטו נפל בעת מילוי תפקידו בתאונת דרכים בדרכו מאימון בתאריך 13 פברואר 2018.
בתקופת המכינה ניהל שטו יומן בו הביע את מחשבותיו.
היומן נמצא לאחר מותו ובין כל הדברים שכתב נמצאו שני משפטים המביעים את שאיפותיו, אישיותו המיוחדת וערכיו:
"תמיד תהיה יותר חזק מהתירוץ שלך".
"אם אני רוצה להצליח בחיים יש רק דבר אחד שאני צריך לעמוד בו וזה לא לשקר לעצמי בחיים".

סרן אסף רמון ז"ל
שעל שמו נקראת שלוחת "בית אסף" במצפה אילן
אסף רמון, בנם הבכור של רונה ואילן, נולד ברמת גן בכ"ב בשבט תשמ"ח (10/12/1988).
אסף התגייס לקורס טיס במהלכו שובץ למגמת קרב וסיים אותו בהצטיינות בדומה לאילן אביו. את כנפי הטיסה ואות ההצטיינות קיבל מנשיא המדינה, מר שמעון פרס.
חודשיים וחצי לאחר סיום קורס הטיס, בצהרי כ"ד באלול תשס"ט (13/9/2009), המריא אסף מבסיס נבטים לטיסת אימון, שבמהלכה מטוסו התרסק והוא נהרג. בן עשרים ואחת שנים וחצי היה אסף בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בנהלל, ונטמן סמוך לקבר אביו אילן. הותיר אחריו אם, שני אחים ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן. על מצבתו חקוקות המילים: "מחלום ילדות למציאות. 'נפל חרש כאשר ייִפול האילן...' הנסיך הקטן".

רס"ר הדס מלכא ז"ל
שעל שמה נקראת מכינת ניצוץ "אחת משלנו" בקיבוץ אלוני יצחק
הדס מלכא, מפקדת מג"ב בשירות קבע, בת 23 מהישוב גבעת עזר, נרצחה בפיגוע על יד שער שכם בירושלים, לאחר שנאבקה במחבל אשר דקר אותה כמה פעמים.
הדס שירתה במשמר הגבול בשירותה הסדיר ולאחר מכן התגייסה למג"ב לשירות קבע. היא הועלתה לדרגת רס"ר לאחר מותה.
מפכ"ל המשטרה אלשיך אמר בהספדו: "חברייך מספרים שהיית עולם ומלואו: ערכית, אוהבת הארץ ואנשיה. במג"ב מספרים כי לצד היותך מקצוענית ו'פייטרית', היית האחות הגדולה של כל הלוחמות בשירות סדיר, דאגת לרווחת כולם ולאווירה טובה. תמיד חייכת, תמיד הושטת יד לעזרה, ושמחת החיים שלך סחפה אחריה את כולם. דרכך היא דרכה של המשטרה".
לדברי חברתה של הדס, "היא הלוחמת היחידה שלנו, הגאווה שלנו, המלכה שלנו. היא הייתה הגיבורה הפרטית שלנו, ועכשיו היא הגיבורה של כולם".
חברת המשפחה אמרה כי הדס "הצטיינה בכל מה שהיא עשתה, הייתה תוססת ובולטת, כל הזמן חייכה". לדבריה, "היא הייתה דמות לחיקוי עבור המשפחה והחברים שלה".
דוד, אביה של הדס ספד לה: "הערצנו אותך על מי שאת, על ההישגיות שלך, טוב הלב, הסובלנות, החוכמה, כושר המנהיגות ושמחת החיים שכל כך אפיינו אותך. הדס שלנו, כל כך צעירה, ילדה שלנו, הטבעת חותם גדול; חותם של אהבת העם והמדינה. עם מסירות נפש וגבורה גדולה".
הדס מלכא הובאה למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין באשדוד.
היא הותירה אחריה זוג הורים, שלוש אחיות ושני אחים.

רונה רמון ז"ל
ידידת אמת ושותפה לדרך של מכינת "אחד משלנו"
רונה רמון, נולדה ב-16 באפריל 1964 וגדלה בקריית-אונו. הוריה עלו מטורקיה במסגרת "עליית הנוער" והגשימו את החלום הציוני להקים משפחה בארץ ישראל על ערכי הציונות ואהבת הארץ. בצבא שירתה כפרמדיקית ועם שחרורה נרשמה ללימודי תואר ראשון במכון וינגייט בחינוך גופני.
את בעלה, אל"מ אילן רמון ז"ל, הכירה בתקופת לימודיה. השניים התאהבו והתחתנו. לזוג נולדו שלושה בנים ובת – אסף, טל, יפתח ונועה. במהלך שירותו בחיל האוויר כטייס בדרגת אלוף משנה, נבחר אילן להיות האסטרונאוט הישראלי הראשון.
בשנת 1998 עברה משפחת רמון ליוסטון טקסס. רונה ליוותה את אילן בתהליך האימונים הממושך בנאס"א וסייעה לו בבחירת החפצים אותם לקח למעבורת קולומביה : "היה לנו חשוב להפוך את ההצלחה האישית להצלחה לאומית- ולתת לכל חלקי העם לקחת חלק במשימה המופלאה בחלל" היא סיפרה בהרצאותיה.
בפברואר 2003 קרה הנורא מכל, אילן התרסק עם יתר חברי צוות המשימה באסון המעבורת קולומביה, בשעה שעשו דרכם חזרה לארץ.
רונה, לא אפשרה לשכול לעטוף אותה והתרוממה מיד לעשיית הנצחה ערכית וציונית. היא פעלה להקמת "קרן רמון" במשרד המדע בשנת 2008 אשר הובילה בעשור האחרון שורה של מיזמים חברתיים חינוכיים.
בספטמבר 2009, מספר ימים לפני ראש השנה, סרן אסף רמון – בנה הבכור של רונה, נהרג בתאונת אימונים. כמו אביו, אסף הגשים את חלומו והפך לטייס קרב מצטיין בחיל האוויר.
בשנת 2010, הקימה רונה את עמותת קרן רמון ושימשה כנשיאתה. מעודדת ומקדמת הישגים אקדמיים ומעורבות חברתית בקרב בני נוער- ברוחם ובדמותם של אילן ואסף רמון.
למעלה ממאה אלף בני נוער לוקחים חלק מידי שנה בפעילויות אותם יזמה רמון. בנוסף, הקימה רונה ביחד עם מכינה קדם צבאית "אחד משלנו" את שלוחת "בית אסף".
בשנת 2016 נבחרה לשאת משואה בטקס הממלכתי בהר הרצל תחת הכותרת "גבורה ישראלית", וכונתה: "שגרירת החלל הישראלית". על אף השכול האישי והמשפחתי, וחרף הטרגדיה הלאומית הכפולה, רונה בחרה בחיים מלאי משמעות ושמה לה למטרה לפעול לטובת מדינת ישראל ולמען הדורות הבאים.
רונה נפטרה ב- 17 בדצמבר 2018 לאחר התמודדות עם מחלה קשה והיא בת 54 בלבד.

bottom of page